חשיבות האהבה

תמיד חושבים על אהבה שזה רגש נעים ומופלא, סוג של פסגה רגשית שאפשר להגיע אליה. מקשרים אותה לזוגיות, להורות, לחברות. האמת שאהבה זה באמת רגש מאוד מיוחד, אבל להגדיר אותו כמשהו נעים ולקשר אותו לשמחה, אבל זאת הסתכלות מאוד חלקית בעיני. 

הרב לייטמן תמיד אומר שאם לדוגמה נסתכל על הקשר עם האנשים הכי יקרים לנו, שאנחנו הכי אוהבים, הילדים שלנו, אז נראה שהקשר שלנו כלול מכל כך הרבה מצבים שרק חלק מהם נעימים וטובים. כשהם מתעקשים איתנו למשל זה יכול להיות די מתסכל, כשהם חולים אנחנו סובלים יותר ממה שהם סובלים, וכשהם מנסים בכל מחיר להשיג את תשומת הלב שלנו אז אפשר להשתגע. וכמובן שיש גם את הרגעים היפים של שיחה עמוקה, שהם מצליחים במשהו ואנחנו גאים כל כך, ואת החיוכים שממיסים אותנו בעוצמה שאף חיוך אחר לא מגיע אליה.

אהבה זה סוג של שלמות, מהמילה שלם, שכוללת בתוכה את כל המצבים, הרעים הטובים, המשעממים, המרגשים, המתסכלים, המספקים, החשוכים והמאירים.  ומה העצה של הרב לייטמן? להבין כי דווקא המצבים הקשים יותר הם כמו מבחן לאהבה שלנו, עד כמה אנחנו מצליחים להחזיק ביחד ולרצות להחזיק ביחד מעל המצב שמתגלה. הרי אהבה אמיתית זה לא כמו שלדוגמה שאני אוהב לאכול דגים כי יש לי מילוי מזה. אהבה זו לא רק תחושת התמלאות של עצמי. להיפך, דווקא באהבה נמצא את עצמנו מתרוקנים ממילוי כדי שמישהו אחר יהיה מלא יותר, והמילוי שלנו יהיה הסיפוק מלתת לו. ואולי אפילו לא נרגיש סיפוק, אבל נדע שאנחנו מחויבים כך לדאוג לו. המסקנה מכל זה, שאהבה זה דבר שלא כל כך פשוט להשיג, שאפילו יש צורך ללמוד ולהשקיע הרבה מאמצים כדי להגיע אליו. אז מי מוכן לצאת לדרך ללימוד הכי מאתגר של החיים?